החלטה בתיק ת"א 17522-07-09

1.      בפני בקשה לביטול פסק דיו כנגד הנתבע מס' 2, שניתן בתאריך 17/3/11.

2.       בתאריך 23/7/2009, הגיש התובע (באמצעות מיופה כוחו שהוא בנו) כתב תביעה כנגד הנתבעת מס' 1 ( להלן: הנתבעת) - פירוז - בית קפה מסעדה בע"מ; וכנגד הנתבע מס' 2 ( להלן: הנתבע) - מר האני נגא'ר. בכתב התביעה נתבעו שני סעדים: סעד כספי וסעד של פינוי, והכל בהקשר לנכס נדל"ן שהושכר על ידי התובע ומצוי בשד' בן גוריון בחיפה. הנתבעת הפעילה בנכס מסעדה. בכתב התביעה נטען, כי בתאריך 23/6/2005 נחתם הסכם השכירות בין התובע לנתבעת. הנתבע היה במועד הרלוונטי בעל מניות בנתבעת וכן ערב באופן אישי להתחייבויותיה. עוד נטען, כי למרות שעל פי הסכם השכירות נדרשה הסכמת התובע לשינויים בנכס (שאין מחלוקת שנדרשו לצורך הפעלת המסעדה והשמשתה לעסקי המזון), הרי שהנתבעת ביצעה שינויים שונים בנכס ללא שקיבלה לכך את האישורים הנדרשים מהתובע. כך, לדוגמה, נטען כי הנתבעים הפכו את החצר האחורית של הנכס לאולם וכן הרסו דירת מגורים שהיתה בנכס והפכו אותה לחלק אינטגראלי מהמסעדה, ועוד כהנה וכהנה שינויים ושיפוצים, שנעשו לא רק ללא קבלת אישורו של התובע, אלא אף ללא קבלת הרישיונות והאישורים הנדרשים מהרשויות. דבר זה העמיד (גם) את התובע בסכנה של הליכים משפטיים הכוללים הליכים פליליים מול הרשויות. אשר על כן, התבקשו שני הסעדים העיקריים שצוינו לעיל: הראשון - פינויו של הנכס; השני - תשלום דמי שימוש ראויים בגין השימוש שנעשה בחלקים בנכס ששונו ללא אישור ושגרמו - אליבא לכתב התביעה להגדלת החלק המסחרי של המסעדה.

3.      ראשיתו של ההליך היתה בהגשת בקשה מצדו של התובע לקביעת דיון מוקדם ככל הניתן (ר' בקשה מתאריך 4/11/2009), אולם עיון בפרוטוקולי הדיון מעלה כי שני הצדדים היו אחראים להימשכותו של ההליך, לאי השלמת ההליכים המקדמיים ולביטול מועדי הוכחות שנקבעו לחודש 6/2010.

4.      בתאריך 19/9/2010, הוריתי על הגשת תצהירים וקבעתי כי התובע יגיש תצהיריו עד לתאריך 1/12/2010. התובע לא עשה כן, אולם בתאריך 3/12/2010 הגיש הודעה לבית המשפט, אליה צורף הסכם שנחתם בין התובע לנתבעת. באותו הסכם נקבע, בקצרה, כי ייחתם הסכם בין התובע לחברה חדשה, שתיכנס בנעלי הנתבעת ותקבל את התחייבויות האחרונה, וזאת בכפוף למילוי מספר תנאים המפורטים באותו הסכם. בהודעה צוין כי הגם שלא כל תנאי ההסכם מולאו, הרי התובע מבקש למחוק את הנתבעת מכתב התביעה וכן מבקש למחוק את עילת הפינוי שאינה רלוונטית עוד. עוד התבקש בית המשפט ליתן לתובע אורכה של חודש להגשת תצהיר עדות ראשית מטעמו. בתאריך 12/12/2010  הוריתי כמבוקש לעניין מחיקת הנתבעת ולעניין הגשת התצהירים.

5.      אציין כבר בשלב זה, כי עד עצם היום הזה לא הגיש התובע תצהירים מטעמו.

6.      בתאריך 20/2/11, הגיש הנתבע בקשה לדחיית התביעה כנגדו. בבקשה נטען, כי ההסכם שצורף לבקשה למחיקת הנתבעת התגבש ללא ידיעת ב"כ הנתבע. עוד נטען בהקשר זה, כי מי שניהל את המו"מ לא היה הנתבע אלא מנהל הנתבעת הנוכחי שאינו הנתבע. הטענה העיקרית בבסיס הבקשה היתה, כי התביעה כנגד הנתבע היתה מתוקף היותו ערב לקיום התחייבויות הנתבעת כלפי התובע, מתוקף הסכם השכירות, וזאת כחייב משני. משהוצג ההסכם בין התובע לבין החברה החדשה, הרי התובע גילה בכך את דעתו כי לחיובי הנתבעת, כחייבת עיקרית, אין עוד תוקף משפטי מחייב ומאליו יוצא כי חיוביו של הנתבע, שהינם טפלים לחיובי הנתבעת, פוקעים מאליהם. הנתבע העלה עוד טענות בנדון שהמאחד אותן היא עמדתו כי אין עוד עילת תביעה כנגד הנתבע מתוקף ערבותו, משנמחקה התביעה כנגד הנתבעת העיקרית.

7.      לאור בקשת הנתבע האמורה לעיל, הוריתי לתובע ליתן את עמדתו אולם לאחר שתגובה זו לא ניתנה, ולאחר שהנתבע ביקש את בית המשפט ליתן את החלטתו בחלוף המועד להגשת התגובה, הוריתי, בתאריך 17/3/11, על קבלת הבקשה - דחיתי את התביעה כנגד הנתבע וכן חייבתי את התובע בשכ"ט עו"ד בסכום של 4,000 ש"ח ( להלן: פסק הדין).

8.      בתאריך 20/3/2011, הגיש התובע בקשה דחופה לביטול פסק הדין. בבקשה נטען כי תגובתו בבקשה לדחיית התביעה כנגד הנתבע לא הוגשה לבית המשפט, משום מחלת ב"כ התובע ועקב אי קבלת תגובת ב"כ הנתבע לבקשה להארכת המועד להגשת התגובה. מכיון שהבקשה לא נומקה, הוריתי לצדדים להגיש את טענותיהם בכתב. בהמשך, אף התקיים דיון בנוכחות ב"כ הצדדים אולם ניסיונותיי להביא את הצדדים להסכמה לא נשאו פרי.

9.      בנימוקי בקשתו, נימק התובע את הנסיבות שהביאוהו, לשיטתו, לחתום על הסכם השכירות החדש - דבר שהובילו בהמשך להסכים למחיקת הנתבעת מכתב התביעה. התובע ציין, כי בימים אלה מתנהלים בנוגע לנכס נשוא המחלוקת שני הליכים פליליים בבית המשפט לעניינים מקומיים בחיפה הנוגעים לביצוע עבודות ללא היתר. ההליכים הללו מתנהלים כנגד התובע - כבעל הנכס; כנגד הנתבעת, שהינה חברה ריקה מתוכן; וכנגד הנתבע, שהינו אחראי, לשיטת התובע, לביצוע העבירות הפליליות הנוגות לבניה הלא חוקית. מדובר, לשיטת התובע, בביצוע העבודות שבוצעו בנכס שהושכר ללא ידיעתו ואישורו ושנזכרו בכתב התביעה. עיקר טיעונו של התובע הינו פשוט - מעשיו ומחדליו של הנתבע גרמו ויגרמו לנזקים שונים לתובע. מדובר במעשים ומחדלים אותם ביצע באופן אישי, כנושא משרה בנתבעת, כמנהל בנתבעת וכמי שאחראי ישירות לעבירות הבניה. היינו, הנתבע אינו רק ערב, אלא - כאמור לעיל - מי שהפעיל בפועל את המושכר וביצע בפועל את עבודות הבניה הלא חוקיות. משכך, לשיטת התובע:" נגרמו ועדיין נגרמים נזקים כבדים לתובע, בגינם הוא יגיש כנגד האני נג'אר (הנתבע - י.ל.) תביעה לפיצויים, כאשר אלה יתגבשו בסופם של ההליכים הפליליים וכאשר יגיעו דרישות התשלום מעירית חיפה בגין הפעולות שביצע אותו האני נג'אר שלא בהסכמת התובע או מי מטעמו. על כן, ברור מאיליו כי בנסיבות המתוארות לעיל, אין עילה למחוק את האני נג'אר מכתב התביעה, שכן בלאו הכי תוגש כנגדו תביעה נוספת כמתואר לעיל, ועדיף וראוי כי בית המשפט אשר כבר מכיר את הסכסוך ודן בתיק, ידון גם בתביעה זו" (ס' 9-10 לתגובת התובע מתאריך 3/4/11). לחילופין, התבקש בית המשפט לאשר את פיצול הסעדים באופן שתותר לתובע הגשת תביעה נוספת כנגד הנתבעת לכשיתגבשו כל נזקיו (ר' ס' 11 לתגובת התובע מתאריך 3/4/11) ולחילופי חילופין התבקש בית המשפט להורות כי הנתבעת תוחזר לכתב התביעה וזאת משום שלא התמלאו תנאי הסכם הפשרה שהיווה את הבסיס לבקשה למחיקת הנתבעת (ר' סיכום התובע מתאריך 1/5/11). התובע הפנה לכך, כי גם על פי כתב התביעה, תואר הנתבע לא רק כמי שערב לחיובי הנתבעת אלא גם בתוקף אחריותו הישירה והאישית.

10.  הנתבע התנגד, מטבע הדברים, לבקשה לביטול פסק הדין ושב וחזר על טענותיו בהקשר לחוק הערבות והיות הנתבע, לשיטתו, ערב משני בלבד לקיום חיובי הנתבעת. עוד טען הנתבע, כי לא היה זה ראוי להעלות, במסגרת בקשה לביטול פסק דין, בקשה (הגם חליפית) לפיצול סעדים, וכן טען כי כל הטענות כנגד הנתבע, בנוגע לעבירות הבניה - הגם שהוזכרו באופן חלקי בכתב התביעה, הרי לא היוו עילות התביעה כנגד הנתבע. עילת התביעה כנגד הנתבעת היתה אחת ויחידה, אליבא לנתבע, וזאת מתוקף דיני הערבות ועל בסיס הטענה כי הסכם השכירות הופר:" . . ולפיכך עילת התביעה היחידה שהועמדה, לכאורה בלבד, על פני כתב התביעה בלבד כנגד הנתבע היא עילת תביעה על פי דיני הערבות, בתוקף הפרת חוזה השכירות המיוחסת בכתב התביעה לנתבעת, החתומה כשוכרת על חוזה השכירות נשוא התביעה" (ר' לדוגמה ס' 10 (ג) לסיכומיו מתאריך 10/5/11). הנתבע אף ציין, כי על פי כתב התביעה לא נטענה כלפיו עילת תביעה בנזיקין או על פי דיני החברות או עילת תביעה אחרת, מלבד היותו ערב (ר' ס' 10 ד' לסיכומיו לעיל). התובע אף יצא כנגד שאר טענות התובע, וכך - לדוגמה - ציין, כי לא ניתן לבקש (כטענה לחלופי חילופין) לבטל את הבקשה למחיקת הנתבעת מבלי לקבל את תגובתה, וכן טען, בין היתר, כי התובע מנוע מלהעלות טענות אשר סותרות האחת את רעותה וכן סותרות בקשות קודמות.

11.  הבאתי לעיל רק את עיקרי טענות הצדדים שלא חסכו בסקירת טענותיהם ההדדיות וכן בהעלאת טענות כנגד באי כוח הצד שכנגד. לאחר שבחנתי את טענות הצדדים סבורני, כי בסופו של דבר הסוגיה העומדת על הפרק הינה פשוטה באופן יחסי, וניתן להציגה כך:

11.1.                    התביעה כנגד הנתבעת נמחקה, ולא נדחתה. אשר על כן, לא יהיה זה נכון לדחות את התביעה כנגד הנתבע, ובכך לסתום את הגולל מפני אפשרות, ולו תיאורטית, של התובע מלהגיש כנגד הנתבע תביעה המבוססת על כתב התביעה המקורי. למותר לציין, כי אין באמור לעיל כדי להביע עמדה כלשהי לגוף התביעה.

11.2.                    יוזכר, כי פסק הדין שהורה על דחיית התביעה כנגד הנתבע, ניתן לאחר שלא נתקבלה תגובת התובע ומבלי להתייחס לגופו של עניין. לא התייחסתי בפסק דיני לעיל, וגם כעת לא אעשה זאת, לנימוקי הנתבע כי כל חלקו היה ערב משני, שהרי - כאמור לעיל - התביעה כנגד הנתבעת לא נדחתה אלא נמחקה בלבד.

11.3.                    לא בכדי לא פירטתי את טענות באי כוח הצדדים בדבר הסיבות לאי הגשת התגובה במועד וכן לא הבאתי את טענותיהם ההדדיות בנוגע לגיבושו של ההסכם שנכרת בין התובע לנתבעת. דומני, שאלמלא טענותיהם ההדדיות, היו באי כוח הצדדים מוצאים פתרון מניח את הדעת הן בבקשה זו והן במכלול הסכסוך, כפי שיכלו היו לעשות למן תחילתו.

11.4.                    משהתברר, כי תגובת התובע לא הוגשה משום מחלת בא כוחו, ומשהגעתי למסקנה כי דחיית התביעה כנגד הנתבע תביא לתוצאה לא נכונה, וזאת לנוכח מחיקת התביעה - ולא דחיית - התביעה כנגד הנתבעת, הרי אני מורה על ביטול פסק דיני מתאריך 17/3/11 בו הוריתי על דחיית התביעה כנגד הנתבע.

11.5.                    לגבי המשך ההליכים כנגד הנתבע - כפי שציינתי לעיל, התובע עצמו לא טרח להגיש את תצהיריו בתביעתו כנגד הנתבע, וזאת ללא קבלת אישור על כך. זאת ועוד, מעיון בטענות התובע עולה בבירור כי כתב התביעה הנוכחי כבר אינו רלוונטי - לא רק ככל שהדברים נוגעים לעילת הפינוי אלא גם ביחס לסעד הכספי שנתבע בגין דמי השימוש.

11.6.                    התובע חזר וציין, כי ייתכן ויהיה בכוונתו להגיש כתב תביעה כנגד הנתבע בנוגע לנזקים עתידיים שייתכן וייגרמו לו על ידי הנתבע בהקשר לבניה הלא חוקית. לא נעלמה מעיני התייחסות כתב התביעה לאותן עבירות בניה, אך איני סבור כי ניסוח זה גיבש עילת תביעה קונקרטית. דווקא הנתבע עצמו טען, כפי שצוין לעיל, כי עילת התביעה היחידה כנגדו היא זו הנוגעת להיותו ערב.

11.7.                    יוצא, כי נכון לעת עתה, גם לשיטת התובע טרם התגבשה כל עילת תביעה כנגד הנתבע; וגם לשיטת הנתבע כתב התביעה אינו כולל כל עילת תביעה פרט להיותו ערב על פי הסכם השכירות.

11.8.                    משכך, אני קובע כי כתב התביעה הנוכחי אינו כולל עילת תביעה הנוגעת לנזקים עתידיים, שטרם התגבשו להם טוען התובע מהנתבע.